
ב 06:00 בבוקר צלצל טלפון החירום ששלח הדים לחלל חדר האמבטיה שסמוך לחדר השינה שלי. לרב יש לזה משמעות אחת- מקרה חירום.
מהצד השני של הקו המתינה בעליה של סנדי, כלבת פקינז בת שנה שהייתה מודאגת מכך שהכלבה אכלה את עטיפת האלומיניום של חפיסת שוקולד. לאחר בירור מהיר התברר שהכלבה ששוקלת לא יותר מ -6 ק"ג אכלה את כל חפיסת השוקולד ובנוסף התברר שמדובר בשוקולד מהיר, דהיינו אחוזי קקאו בריכוז גבוה! לבעלים הוסבר כי הסכנה טמונה יותר בשוקולד מאשר באלומיניום וכי היא מתבקשת להגיע מייד למרפאה.
מבט חטוף לילדים שעדיין ישנים, ארגון סכין הגילוח ומברשת השיניים ביד ויציאה מיידית לכביש המוביל למרפאה.
במרפאה מצאתי את סנדי ערנית ושמחה מתשומת הלב, עובדה שמאוד שימחה אותי. הבעלים העריכה כי הכלבה אכלה את השוקולד בלילה, אך מאחר ושמעה את רשרושי גריסת הנייר בבוקר ולאור מצבה הטוב של הכלבה, לא היה ספק כי עברה לא יותר משעה מאז שסנדי אכלה את החפיסה.
ללא דיונים מוקדמים, סנדי הועלתה לשולחן הבדיקות וקיבלה זריקה לעידוד הקאה. במהלך 10 הדקות העוקבות, סנדי הוציאה את כל תוכן החבילה, כולל עטיפותיה עד שכבר לא נותר לה מה להוציא. סנדי נשארה להשגחה למספר שעות עם עירוי נוזלים ורידי ושוחררה לביתה ערנית ושמחה ללא סימנים קליניים של מערכת העצבים.
זהו מקרה מצוין להדגים ערנות של בעלים וטיפול מונע. שוקולד, או יותר נכון קקאו, מכיל רכיב פעיל הנקרא תיוברומין. אנו כבני אדם מסוגלים לפרק מרכיב זה ולהפרישו מהגוף במהירות יחסית. אצל כלבים, התיוברומין מצטבר במערכת העצבים ומוביל למגוון סימנים עצביים, החל בהיפראקטיביות, דרך רעד שרירים ובמקרים קיצוניים עוויתות ומוות.
הדרך הכי טובה לטפל בבעיה היא כמובן מניעה. מניעה מהנחת שוקולד וחטיפי שוקולד בהישג יד או פה. בנוסף חינוך והסברה, בעיקר אם יש ילדים בסביבה. במידה ומקרה ההרעלה הוא כבר עם ביטויים עצביים, יש צורך באשפוז בעל החיים וטיפול תומך עד חלוף הסימנים.
בכל מקרה של ספק שכלבכם אכל שוקולד, צרו מיידית קשר עם הרופא הווטרינר שלכם כדי להגיע לבדיקה וטיפול מיידיים.
